מישחוק תוצאתי – מותר לטעות! על משחקים ומרחב מוגן ללמידה

הכלבים רק משחקים
גם הבוקר הכלב שלי הוציא אותי לטיול ומצאנו עצמנו פוסעים בנחת לכיוון הים. כשהגענו לטיילת הייתי זקוק למנוחה בעקבות שלוש דקות ההליכה שחלפו להן מאז יצאנו מהבית ועשר הדקות שעברו מאז התעוררתי מהשינה. בספסל לידנו ישבו אם ובתה הקטנה ושוחחו בינהן.
משחק ההקשבה לזרים, הוא אחד האהובים עלי וגם הפעם לא יכולתי להימנע להטות אוזן אחת לכיוונן.
"אמא, הוא רוצה לאכול אותו", אמרה הילדה, בעודה מצביעה לעבר כלב רוטוויילר ענק ששיחק עם פינצ'ר ננסי שהיה דומה בגודלו לחרק מוגדל בשקל תשעים.
"הוא לא אוכל אותו, הם משחקים" קבעה האם בנחרצות.
"אבל הגדול נושך את הקטן, הוא יכול להוציא לו עין", דאגה הקטנה בעודה מתכננת כיצד להציל את הפינצ'ר מהשיניים החדות שעלולות לפנצ'ר אותו.
"אמרתי לך שזה רק משחק, הוא לא יפגע בו" המשיכה האם בעמדתה הנחרצת.
"איך את יודעת שהם משחקים?" שאלה הילדה את שאלת מליון הדולר, ואני המתנתי לשמוע את תשובתה של האם, שבדיוק שלפה את הטלפון הנייד שלה מהתיק.
"רואים שהם משחקים, זה ברור. כשתגדלי תביני" אכזבה האם את ביתה ואותי בתשובה לא ברורה, תוך שהיא מסמסת במהירות שלא הייתה מביישת אף נערה מתבגרת.
אז איך באמת יודעים אם מדובר על משחק או על קרב טריטוריה? כיצד יכול מתבונן מהצד להבין שמדובר במשחק?
הכלל הבסיסי ביותר של משחק בטבע הוא מרחב מוגן. ברגע שהמשחק פוגע בעצמי או באחר, המשחק אינו עוד משחק. כשכלב משחק עם חתול, ברור לשניהם שמדובר על מרחב מוגן ושאין פגיעה באף אחד מהצדדים – החתול משחק בציפורניים סגורות, הנשיכות של הכלב עדינות ואפילו נעימות, ברגע של כאב נשמעת יללה שמייד מובילה לנסיגה של הצד המכאיב וכשנמאס או כואב, אפשר תמיד להפסיק. מדוע זה כל כך חשוב לשחק במרחב מוגן? על כך נרחיב במאמר זה.

מרחב מוגן לטעות וללמוד
למשחק כידוע מרכיבים רבים והגדרות רבות. חיים שפיר האיש שהמציא את משחק הטאקי האהוב ומשחקים רבים אחרים, מגדיר משחק כ"פעולה ללא תכלית חיצונית". יוהאן הויזינגה, הפילוסוף שחקר את תחום המשחקים שנים רבות, מציע הגדרה משלו: "משחק הוא עולם נפרד מהמציאות – מרחב משחקי שנוצר ע"י כללים וחוקים. בזמן המשחק חלים על השחקנים חוקי המשחק ולא חוקי המציאות".
המשותף להגדרות אלו ולחוקי המשחק בעולם הטבע, הוא היות המשחק מרחב מוגן ללמידה ולטעויות. דמיינו שהייתם משחקים מונופול עם תכלית חיצונית למשחק כך שחוקי המשחק היו חלים גם על המציאות… האם הייתם מוכנים להמר על רחוב אלנבי בתל אביב? האם הייתם לוקחים את הסיכון שברכישת מלון או בניית בית נוסף להשקעה? לו פשיטת הרגל הייתה יוצאת ממסגרת המשחק לעולם האמיתי, האם הייתם בוחרים לשחק?
המשחק במרחב מוגן לטעות שאינו בעל תכלית חיצונית, מאפשר לשחקנים חופש בחירה גדול יותר, חופש להתנסות, למעוד, ליפול, לטעות, לקחת סיכונים ולבחון כיצד בחירות אלו משפיעות על המשחק וההצלחה בו. כך למעשה אנו לומדים מתוך המשחק על השפעת הבחירות שלנו על התוצאות ויוצרים במוחנו קשרי סיבה-תוצאה חדשים.

ליפול בכדי ללמוד ללכת
בסרטון משפחתי שצילם אבי במסרטת הסופר 8 שלו בשנות ה- 70, תועדו צעדי הראשונים, או יותר נכון נפילותיי הראשונות. הסרטון הקצר כולל סדרת נפילות מרשימה ובינהן נפילה קדימה, על הראש, על הישבן, על כביש וכל סוג אחר של נפילה חופשית שרק תצליחו לדמיין. הצפייה בסרטון כאדם בוגר, גרמה לי לחשוב על "נפילות" אחרות שהיו לי בחיים ועל תרומתן הגדולה ללמידה ולהתבגרות שלי כאדם. לו היו הורי מונעים ממני ליפול, משום שהסיכון היה נראה להם גדול מידי, ספק רב אם הייתי מצליח ללמוד אי פעם ללכת. ישנן דרכים שונות לייצר למידה משמעותית, אך ללא ספק משחק הוא אחת הדרכים היעילות ביותר. המשחק מאפשר לנו להתנסות במצבים של סיכון-סיכוי. במצבים אלו כמו בחיים, אנו נדרשים לעשות בחירות שיש בהן סיכוי לצד הסיכון. אם לא ננסה אין סיכוי שנצליח ואם ננסה יש סיכוי שנפסיד.
במשחק יש לנו חופש גדול יותר לנסות למקסם את הסיכוי גם אם מחיר הסיכון גבוה. הסיבה לכך נעוצה כמובן בעובדה שהסיכון והסיכוי הם וירטואלים ואינם בעלי השפעה מחוץ למסגרת המשחק. מחקרים של דניאל ה' פינק ודן אריאלי מראים כי הגדלת הסיכוי החיצוני למשחק (פרס כספי גבוה לדוגמה) כמו גם הגדלת הסיכון החיצוני למשחק (קנס כספי לדוגמה), יגרמו לנו להיות פחות יצירתיים, פחות יעילים ותהליך הלמידה נפגע באופן ממשי. הלמידה דרך המשחק והחוויה מאפשרת לשחקנים להבין את המשמעות העמוקה של כל בחירה ולהבין כיצד לנהל את הבחירות הללו, טוב בהרבה משיטות למידה אחרות, כמו לדוגמה שינון בע"פ.

יוצרים מרחב מוגן 
עיקרון משחקי זה יכול להיות בעל ערך רב בתחומים שונים בחיינו. דמיינו את עצמכם יושבים מול הבוס שלכם שאומר לכם כך: "אני רוצה שלא תחשוש לטעות, לפשל ולהיכשל, רק כך תלמד. אני מבטיח לך שגם אם תעשה טעויות, לא תהינה לכך השלכות על המשך העסקתך, קידומך או תנאי השכר שלך בשום דרך". רובנו לא היינו מאמינים לדברים שכאלו ואולי אף היינו חוששים עוד יותר אחרי שיחה הזויה שכזו. רוב המנהלים דורשים מהעובדים למצוא דרכים לשפר את הסיכוי אבל להימנע מהסיכון שבהתנסות. עכשיו חשבו שוב על ההורים שמונעים מהילד לנסות ללכת, על מנת שלא ימעד וייפול. האם המתכון הזה בכלל אפשרי?

כיצד ליישם את העיקרון
יישום העיקרון במשחק ובמשחוק, מתבסס על רעיון פשוט אחד – תגמלו את השחקנים על הדרך שהם עושים ועל ביצוע פעולות ולא רק על תוצאות! כשהשחקן מקבל משוב חיובי  על ההתקדמות ועל הניסיון שעשה, נוצרת מוטיבציה פנימית להמשיך ולנסות, בלי קשר למבחן התוצאה (ראו מאמר משחוק תוצאתי – מערכת המשוב והתגמול במשחק), כך למעשה, יוצרים משחק עם מרחב מוגן לטעות.